3.5.17 - שירן זהרוני:
יהודה עמיחי
ב-3 במאי היה תאריך לידתו של יהודה
עמיחי.
עמיחי היה משורר ישראלי, זוכה פרס ישראל לשירה ונחשב לפורץ דרך ומחולל מהפכה בשירה העברית החדשה.
שירים רבים שלו עסקו בירושלים ובתנ"ך, ואף על פי כן – מצרף חמישה שירי אהבה שכתב.
להנאתכם ואולי גם לשימושכם בכיתה...
*
פעם אהבה גדולה
פעם אהבה גדולה חתכה את חיי לשנים.
והחלק הראשון ממשיך לפרפר
במקום אחר, כנחש קטוע.
השנים שחלפו הרגיעו אותי
והביאו רפואה ללבי ומנוחה לעיני.
ואני כאיש עומד במדבר יהודה
מול שלט "גובה פני הים"
ולא יראה את הים, אבל הוא יודע,
כך לזכור פניך בכל מקום
בגובה פניך.
**
שיר אהבה אחר
כבד ועייף עם אישה על מרפסת:
"הישארי איתי". גם דרכים מתות
כבני אדם; בשקט או פתאום נשברים.
הישארי איתי. אני רוצה להיות את.
בארץ הלוהטת הזאת,
מילים צריכות להיות צל.
***
זכרון מתקדם לעתיד
אֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו בַּנּוֹף
שֶׁאוֹתוֹ רָאִינוּ יַחְדָּו מִן הַגִּבְעָה:
הָעֵצִים שֶׁנָּעוּ בָּרוּחַ,
כְּנוּעַ אֲנָשִׁים בְּאַחָרִית הַיָּמִים
וְאשֶׁר מֶרְחַקָּם הַקָּרוֹב כָּל-כָּךְ
הָיָה לְלא נְשׂא,
וְאָמַרְנוּ,
"חֲבָל שֶׁאֵין לָנוּ זְמַן.
כְּשֶׁנִּהְיֶה בַּפַּעַם הַבָּאָה, נֵלֵךְ לְשָׁם".
אֲנִי שָׁם.
וְיֵשׁ לִי זְמַן,
אֲנִי הַפַּעַם הַבָּאָה.
****
הָאַחֲרוֹן
הָאַחֲרוֹן שֶאֵינֶנּוּ רָץ
בְּגֶשֶם פִּתְאֹם,
אֶלָּא יֵלֵךְ לְאִטוֹ
כְּמִקֹּדֶם,
הוּא רִאשוֹן לְאַהֲבָה
וּמוּעָד לְאַחַר כָּךְ.
יַגִּיעַ בְּשֵׂעָר מֻדְבָּק לְמִצְחוֹ
וּבְרֵיחַ הַצֶּמֶר הַמִּתְיַבֵּש.
וְיֹאהַב.
*****
זכרו והזכירו
זכרו והזכירו לפרי שנשר
את העלים ואת הענף,
הזכירו לקוצים הקשים
שהיו רכים באביב,
ואל תשכחו שגם האגרוף
היה פעם יד פתוחה ואצבעות.
עמיחי היה משורר ישראלי, זוכה פרס ישראל לשירה ונחשב לפורץ דרך ומחולל מהפכה בשירה העברית החדשה.
שירים רבים שלו עסקו בירושלים ובתנ"ך, ואף על פי כן – מצרף חמישה שירי אהבה שכתב.
להנאתכם ואולי גם לשימושכם בכיתה...
*
פעם אהבה גדולה
פעם אהבה גדולה חתכה את חיי לשנים.
והחלק הראשון ממשיך לפרפר
במקום אחר, כנחש קטוע.
השנים שחלפו הרגיעו אותי
והביאו רפואה ללבי ומנוחה לעיני.
ואני כאיש עומד במדבר יהודה
מול שלט "גובה פני הים"
ולא יראה את הים, אבל הוא יודע,
כך לזכור פניך בכל מקום
בגובה פניך.
**
שיר אהבה אחר
כבד ועייף עם אישה על מרפסת:
"הישארי איתי". גם דרכים מתות
כבני אדם; בשקט או פתאום נשברים.
הישארי איתי. אני רוצה להיות את.
בארץ הלוהטת הזאת,
מילים צריכות להיות צל.
***
זכרון מתקדם לעתיד
אֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו בַּנּוֹף
שֶׁאוֹתוֹ רָאִינוּ יַחְדָּו מִן הַגִּבְעָה:
הָעֵצִים שֶׁנָּעוּ בָּרוּחַ,
כְּנוּעַ אֲנָשִׁים בְּאַחָרִית הַיָּמִים
וְאשֶׁר מֶרְחַקָּם הַקָּרוֹב כָּל-כָּךְ
הָיָה לְלא נְשׂא,
וְאָמַרְנוּ,
"חֲבָל שֶׁאֵין לָנוּ זְמַן.
כְּשֶׁנִּהְיֶה בַּפַּעַם הַבָּאָה, נֵלֵךְ לְשָׁם".
אֲנִי שָׁם.
וְיֵשׁ לִי זְמַן,
אֲנִי הַפַּעַם הַבָּאָה.
****
הָאַחֲרוֹן
הָאַחֲרוֹן שֶאֵינֶנּוּ רָץ
בְּגֶשֶם פִּתְאֹם,
אֶלָּא יֵלֵךְ לְאִטוֹ
כְּמִקֹּדֶם,
הוּא רִאשוֹן לְאַהֲבָה
וּמוּעָד לְאַחַר כָּךְ.
יַגִּיעַ בְּשֵׂעָר מֻדְבָּק לְמִצְחוֹ
וּבְרֵיחַ הַצֶּמֶר הַמִּתְיַבֵּש.
וְיֹאהַב.
*****
זכרו והזכירו
זכרו והזכירו לפרי שנשר
את העלים ואת הענף,
הזכירו לקוצים הקשים
שהיו רכים באביב,
ואל תשכחו שגם האגרוף
היה פעם יד פתוחה ואצבעות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה